<h1>יראים סימן ק"ד</h1>
<h2>דף כז:</h2>
רבינא הוה ליה תלא דבי כנשתא בארעיה, בעי למזרעא. [מגילה כ"ו ב'] אתא לקמיה דרב אשי [א"ל מהו] למיזרעיה, א"ל זיל זבנא משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעה. ואמר רבא האי בי כנשתא חלופא וזיבונא שרי אוגורי ומשכוני אסיר, מ"ט בקדושתיה קיימי וקא מישתמשי ביה בקדושה. לבני נמי חלופינהו וזבונינהו שרי אוזפינהו אסור. הלכך צריך אדם שלא יהנה מאבני ב"ה בלא דמים ולא מעציו ולא מעפרו. הלכך אסור ליהנות מעפר חומות ביהכנ"ס לחפות דרכים וסטרטאות דכל דבר הקדש בקדושתיה קיימי אם לא נתחלל על ידי מעות או שאר מטלטלים או על ידי מעילה ששינה או נהנה ממנו שהוא בר מעילה באותו ענין שנתחייב עליו קרבן מעילה אדם שהוא בר מעילה שאז יצא מקדושתו, כדאמרינן [מעילה י"ט ב'] אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת בלבד. והכי אמרינן בפסחים פ' כל שעה פת שאפאו בעצי הקדש הפת אסורה ואפילו לרבנן דשרו בערלה משום חומר הקדש דאפילו באלף לא בטל. ומקשינן הלא מעל המסיק ויצא לחולין ומוקמינן באותו ענין דלית ביה מעילה והתנן כל הנשרפין אפרן (נר' לי) מותר חוץ מעצי אשירה ואפר הקדש לעולם אסור. ומוקמינן שנפלה דליקה מאיליה. והוא הדין דמצי לאוקמיה כגון ששרפן גוי דלאו בר מעילה הוא, מ"מ שנינו אפר הקדש אסור הלכך אם לקח גוי טיט או עפר מחומת בית הכנסת וחפה בהן דרכים או סרטאות שלא יהנה ישראל מהן אלא ע"י חלול, ואפילו שוה מנה יכול לחללו על שוה פרוטה לכתחלה כדי שלא יבא לידי מכשול. ותניא תשמישי קדושה נגנזין תשמישי מצוה נזרקין, ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקימי ס"ת [א"ה ר"ת ספרים תפילין] ומזוזות ותיק של ס"ת ונרתק של תפילין ורצועותיהן.
